מחשבות על רילוקיישן

איך עושים את זה? איך מתרחקים לבד או עם משפחתנו מהסביבה הטבעית, ועוברים למדינה זרה עם שפה ותרבות ומנהגים אחרים? איך מתאקלמים במסגרת זו תוך שינוי משמעותי בתפקיד בעבודה, בסביבת העבודה החדשה ועם קולגות וקודים חדשים? ומה בדבר בן או בת הזוג ששותפים לריילוקיישן ללא עוגן משלהם, שעוברים וצריכים למלא את חייהם מחדש בעשיה ובקשרים, בלי שיש להם עבודה ומסגרת חברתית?

עשיתי זאת פעמיים בחיי ואני רוצה לשתף בתובנות שרכשתי במסע שלי. זו היתה חוויה מיוחדות ומשמעותית, לא תמיד פשוטה, אך עם זאת חוויה מצמיחה שהעניקה לי המון. 

איך אפשר לדעת מתי הגיע הזמן הנכון לעשות רילוקיישן? לפעמים זה מתחיל מתנועה בכיסא בחוסר נוחות. מאיזו תחושה פנימית שלוחשת שמה שיש כרגע אולי לא מספיק, או כבר לא מתאים כמו שהיה עד כה. לפעמים מקור התחושה הוא דווקא צליחתה של פסגה בחיים האישיים או המקצועיים, מהגילוי שהמנוחה על זרי הדפנה יכולה להיות מאוד לא נעימה. לעיתים מתעורר חשש שאולי הגענו הכי גבוה שנוכל? שעכשיו זה רק לחכות לפנסיה בכלוב זהב? ולפעמים ההזדמנות או ההצעה יכולה להגיע כאילו לגמרי במקרה, אבל רק אם בוער בך הצורך הפנימי לשינוי, אפשר לדעת בלב שלם שעכשיו זה הזמן לצאת להרפתקה חדשה. 

לפעמים נדמה שזה בכלל לא קשור אלינו. בת /בן הזוג קיבלו הצעה מדהימה שנכונה להם מקצועית. אז איפה אני בתמונה? לצאת לרילוקיישן זה תמיד, אבל תמיד, בחירה. גם אם נדמה לנו ש"זה נפל עלינו" וש"זה לא בשליטה שלנו", המציאות היא שתמיד אפשר להחליט אחרת. תמיד אפשר להחליט להישאר. ואגב כך גם מי שכבר נמצא שם בחו"ל יכול להפוך את השהות לבחירה. אחרת, זו יכולה להיות חוויה של קורבנות גדולה, חוויה של חוסר אונים ושל פסיביות. 

זו חוויה שבעבודת האימון אפשר להפוך לחוויית התחדשות, חווית צמיחה ועוצמה. אם מרגיש לך שכרגע החוויה שלך היא של קורבנות אני מזמינה בחום לפנות אלי ולהתחיל תהליך אימון ולבנות ביחד את העצמאות והכוחות להתמודד בצורה מדויקת לך עם אתגר הרילוקיישן.

גם החזרה לארץ יכולה להיות מבלבלת לא פחות. מי אני עכשיו? איך מתחברים, למה ולמי שהייתי, איך משלבים בין מה שאני עכשיו ולמציאות שהשתנתה אף היא? 

ברילוקיישן אין בהכרח סימטריה או שוויון. בן או בת הזוג שקיבלו הצעת עבודה בחו"ל נזרקים אף הם לתוך חוויות שינוי והסתגלות גדולה, אבל העבודה משמשת עבורם כעוגן סביבו ניתן להתאקלם יותר בקלות, ליצור סביבה חברתית חדשה וליצור משמעות. לבן או בת הזוג שמצטרפים לחוויה, כמו שאני עשיתי, יש אתגר משמעותי אחר ונרחב: לזהות ולעצב בתוכנו ובעצמנו את העוגנים במרחב החדש, לייצר את המשמעות מחדש. 

לאימון יש כלים נהדרים שיכולים לסייע. למשל, אפשר לזהות בתהליך איזה סוג של עוגן נחוץ לנו. האם אני טיפוס חברתי וזקוק לסביבה פעילה ומשתפת כעוגן? האם יותר מתאים לי להישען על הגוף שלי, על תנועה ופעילות גופנית כמה שיעזור לי למצוא את מקומי מחדש, לתת ביטוי לגרסא אחרת שלי? או שאולי מה שיעזור לי זה לבנות תכנית מפורטת לתקופה הזאת ולדעת למה לצפות, למצוא עוגן במיפוי ההזדמנויות שלי וביצירת בהירות מחשבתית? מי אני עכשיו, מה נכון לי, מה אפשרי עבורי?

עבורי התקיים שילוב של צורך ויכולות  - כמי שנזקקה למסגרת חברתית והסתגלות שפתית ובשילוב החוזקות שלי בחיבור בין אנשים ויכולות הובלה וניהול, בחרתי להקים קבוצת הורים לפטפוט על בסיס קבוע, הקבוצה הפכה למסגרת מרכזית בשבוע וזה נתן לי הרבה יותר מרק כלי להתאקלמות, זה ענה על השאלות מי אני כאן ועכשיו, מה אני יכולה ורוצה לעשות. הקבוצה סיפקה לי עוגן חברתי ומקום לביטוי החוזקות שלי. אני יודעת שגם עבורך חווית הרילוקיישן יכולה להיות חוויה של גילוי מחדש של העצמי שלך ושל החוזקות שלך - ליווי ואימון אישי יכולים להיות המקום והדרך עבורך להתאים את החוויה לעצמך.

האימון מתקיים בזום ככה שלא משנה איפה אתם בעולם, נוכל לברוא יחד את הקסם של המרחב הבטוח והפרספקטיבה הצלולה של עבודה משותפת באימון. בהצלחה במסע שלך!

התקשר/י ובוא/י להתאמן איתי!

אלה אלכסנדרי - מאמנת אישית למנהלים 052-6410076